אסף משה צפירה ז"ל

כן ילד זה קרה לפני שש שנים ויותר כך פתאום הפסקת לענות לפלאפון אנשים מרושעים אמרו שאתה כבר לא תחזור, לא נכון! צעקתי וחיכיתי לפלאפון שיצלצל ואז תאמר אמא, אני מתעכב אני כבר חוזר, הייתה המולה לא הבנתי מה קורה. אמרו:"שבי על המזרן" מה פתאום צעקתי סירבתי בכל תוקף וכך עמדתי שעות מסרבת לשבת, הרי עוד דקה אתה תגיע ועם החיוך הרחב אותי תרגיע.
ואז כמו מלאכים קטנים החברים שלך מהישיבה הגיעו וספרו עליך ילד יקר כמה מסור ואהוב היית ושמבט של צחוק נשקף תמיד מעינך ואז הם נתנו לי תמונה שלך, והנה אתה כמו במטה של קסם חי, חי, בתוכה בצבעים עזים של אור ותקווה הרי עכשיו נכנסנו לחודש כסלו חודש של אור ותקווה .... מהר מאד התערבבו לי הצבעים וראיתי "שקיעה" ואת צבעי "העקדה".

התיישבתי ל א ט ל א ט מחבקת אותך חזק, חזק אל לוח ליבי ואתה ילד יקר שלי הצלחת להרגיע את הלמות ליבי שהכאיבו וחנקו מאד.ולרגע, הצלחתי סוף סוף מעט לנמנם, התעוררתי ואתה לידי לא דאגתי יותר הרגשתי אותך דרך התמונה חי ונושם וכך חשבתי והאמנתי.
כתבנו לכבודך ספר תורה ילד יקר והחברים שלך הגדילו את התמונה על כל הקיר שבכניסה כך שכל מי שנכנס הרגיש אותך בבית.

לאחר שנתיים אסון נורא קרה דודך עזר שכל כך אהבת מצער על מותך קיפח את חייו והכאב רק העצים אתה הרי יודע הוא נמצא שם איתך. וכך אל התמונה שלך הצטרפה התמונה של דודך מה שמוכיח על אהבה גדולה שבחייכם ובמותכם לא נפרדתם. מאותו אסון ילד הלב שלי סירב לשיר,לרקוד,לצחוק או לשמוח.
ויום אחד אנשים שמלווים אותי מאז האסון בקשו את התמונה שעל הקיר בגדול להוריד, מה ! שאלתי כלא מאמינה את התמונה של אסף? כן, הוא נוכח מידי בבית וזה מקשה על כולם, אבל זה מה שרציתי זעקתי, שכל מי שנכנס ירגיש מעט מהי תחושה של אובדן. הייתי בשוק, מה פתאום להוציא את אסף מהבית? לא,ולא השתגעת, אין לי חיים בלעדיו הוא נותן לי את הכוח והרצון להמשיך ולחיות, היא התעקשה, נכון, אסף תופס את כל המקום בחצר בבית ובליבך כך שאין מקום בבית ובליבך לחיים בו.
בן , סירבתי להאמין בבקשה אל תגידי זאת את רוצה להרוג את הילד שלי ולעקור אותו מליבי. אל תדאגי היא הרגיעה אסף תמיד איתך את לא צריכה תמונה להרגיש אותו.
ילד יקר, לאחר מחשבה החלטתי את התמונה שעל הקיר להוציא ולתת מקום לאחיך, לאבא ולשקם את המשפחה.
כשאחזתי בתמונה והוצאתי אותה הרגשתי כאילו קורעים אותך מליבי, הלמות הלב התגברו והכבידו עליי הרגשתי נחנקת דמעות זלגו מעיני השעה 1:00 בלילה כולם ישנים ואף אחד לא רואה או מרגיש את הלמות ליבי ועומק כאבי.
וכך, בשקט בשקט אמרתי לך אסף ילד יקר שלי אל תדאג אתה איתי כל הזמן ובכל מקום אף אחד מליבי אותך לא יעקור.
וכשהבטתי על התמונה החדשה שעל הקיר לא ראיתי כלום חוץ ממבטך המחייך מעודד ואומר:"אמא אל תדאגי אני אתכם תמיד מלווה מביט ושומר עליכם אמא, אני יודע את "אמיצה" הביטי קדימה ותראי את אורות התקווה נבטים תמיד מתוך התמונה שהייתה על הקיר.

וכעת כשעומדת אני מול הקיר עצובה וכואבת עד כלות הנשימה מתגעגעת לחיבוקך בן מיד עולה ונשקפת אליי דמותך ומתוכה נשלחת אליי קרן אור של שמחה ותקווה לעתיד טוב יותר.

וממך אלוקים אבקש סליחה שבאף שורה לא הזכרתי את שימך אך את הכוח העוצמה והאמונה שואפת אני רק ממך וכשהכאב עצום "בלי התניה" ממך אלוקים אני מקבלת חיבוק חזק של אהבה ותקווה.וביום קדוש שכזה עוד דבר אחד אלוקים ממך אבקש:"תן שלום ושלווה לעמך ישראל, ולעולם כולו."א מ ן".

*מהרהורי הלב של אמא לבנה היקר אסף שנרצח בידי מחבל ב- 2003

כל הזכויות שמורות. צפירה רבקה.